איסור משכב זכר

איסור משכב זכר
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא, י"ח, כ"ב
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ה, עמוד א'
משנה תורה	ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה י"ד
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו ש"נ ספר החינוך, מצווה ר"ט

בהלכה היהודית איסור משכב זכר או משכב זכור הוא מצוות לא תעשה, אחת מתוך מתוך תרי"ג מצוות, המפורשת כאיסור לקיים יחסי מין אנאליים בין גברים. איסור זה אינו מתייחס ליחסים בין נשים, או ליחסים בין גבר לבין טומטום ואנדרוגינוס. איסור זה נחשב כחלק מאיסורי עריות.

מקור האיסור

מקור האיסור מפורש בספר ויקרא: ”וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא” (ויקרא, י"ח, כ"ב). חכמים למדו כי צורת הרבים במונח "משכבי אישה" מרמזת כי יש באישה יותר מסוג משכב אחד, וזה שאסור הוא זה המוגדר בהלכה כ"שלא כדרכה" (של אישה), דהיינו יחסי מין אנאליים.^{[דרוש מקור: המשפט מפנה להלכה, יש להוסיף מראה מקום]}

עונשם של שני הגברים שקיימו את המשכב מפורש בהמשך ספר ויקרא: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם” (ויקרא, כ', י"ג). בזמן הסנהדרין, העונש על העובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה:

הבא על האם ועל אשת אב ועל כלתו ועל נערה המאורסה ועל הזכור והשוכב עם בהמה והאשה המביאה את הבהמה עליה והמגדף ועובד עכו"ם והנותן מזרעו למולך ובעל אוב ובעל ידעוני והמסית והמדיח והמכשף והמחלל את השבת ומקלל אביו או אמו ובן סורר ומורה.

— רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם טו י

העובר בשוגג (כגון שהתבלבל ולא ידע על מי בא) חיב חטאת. איסור משכב זכר נחשב כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים שחל עליהם דין ייהרג ואל יעבור.

פרשנות מודרנית

במחקר המודרני, רבים מטילים ספק בפירוש הפסוק וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כאיסור על יחסי מין אנאליים בין גברים (בין השאר באמצעות השוואה להופעות של המונחים "משכב/משכבי זכר/אישה" בשאר המקרא); מעל עשרים פירושים אלטרנטיביים שונים הוצעו לפסוק זה, ביניהם שלישיית שני גברים ואישה (מאחר שאם האישה הרה, לא ברור מי האב), גילוי עריות עם זכר במשפחה (בעקבות מורכבות המונח "משכבי אביך" בבראשית, מ"ט, ד'), או מין עם גבר הנשוי לאישה.רוחמה וייס, הפוליטיקה של הדת: ההלכה הייתה יכולה לאפשר הומוסקסואליות, באתר ynet, 1 במאי 2020 בטרמינולוגיה המודרנית מבדילים בין הפעולה הפרקטית של יחסי מין בין בני אותו המין, משיכה מינית הומוסקסואלית, ומערכות יחסים (במובנן המודרני).

דיני האיסור

איסור התורה לשכב "אֶת זָכָר" "מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" מפורש כאיסור על יחסי מין אנאליים בין שני גברים.^{[דרוש מקור]} משום שמשכב הזכר עומד בהשוואה למשכב אישה, אותם דינים חלים לגבי שני סוגי המשכב כדי לקבוע מה נחשב לביאה. על כן גם מגע מיני ראשוני (העראה) יכול להיחשב לביאה.

לדעת הרמב"ם ורוב הראשונים, ישנו איסור על יחסי חיבה (כגון חיבוק ונישוק כאוהבים) והן על כל סוג של יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים, משום איסור קרבה לעריות שהוא מדאורייתא ולדעת חלק מהראשונים מדרבנן, וגם משום שפיכת זרע לבטלה.^{[דרוש מקור]} גם בזמן הסנהדרין אין על מעשים אלו עונש מוות אלא ענישה במכת מרדוּת (מלקויות שניתנים בעבירה על איסורי חכמים ושונות באופיין מעונש מלקות מדאורייתא) או לדעות הסוברות שהאיסור הוא מדאורייתא במלקות. בניגוד לדעת רבי יהודה שהוסיף סייגים על איסורים אלו, ואסר על שני רווקים לישון יחד תחת שמיכה אחת משום ייחוד, חכמים סברו שאין צורך באיסור זה, משום ש"לא נחשדו ישראל על משכב זכור". רבי יוסף קארו בשולחן ערוך פסק כדעת חכמים, אך כתב שאף על פי כן, ”בדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר”. עם זאת רבים מן האחרונים ובניהם הרב יוסף שלום אלישיב סוברים שאין בזכר איסור קרבה לעריות מצד עצמו.

לדעת הרב קוק גבר בעל נטייה הומוסקסואלית מולדת אינו נחשב כאנוס לעניין האיסור ולא נפטר מהעונש. למרות שבהלכה היהודית אין עונש על עבירות אלא מגיל 13 ויום אחד, האיסור חל על בני 9 ומעלה שביאתם נחשבת ביאה.

במסכת סנהדרין מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי התוספות הסבירו את ההבחנה בכך שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להיבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך".

טעמים היסטוריים לאיסור

השם ברוך הוא חפץ בישוב עולמו אשר ברא ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכבי הזכרים, כי הוא באמת השחתה שאין בדבר תועלת פרי ולא מצוות עונה, מלבד שענין אותו (י"ג טנוף) טרוף נמאס ומכער הוא מאד בעיני כל בעל שכל. והאיש שנברא לעבדת בוראו לא ראוי (י', ג להתגאל) להתנול במעשים מכערים כאלה.

— ספר החינוך שנכתב במאה ה-13

משכב זכר שמטבעו אינו מפרה, מפריע לקיום מצוות פרו ורבו ולכן אסור, בדומה להשחתת זרע או מין אורלי.

טעם נוסף הוא הצורך ליצר הבדלה בין הפולחן היהודי לבין עבודת האלילים שהייתה נפוצה בתקופת התגבשות הקאנון היהודי, כשמשכבי זכר היוו חלק מטקסי הפולחן של אלילים מקומיים כגון בעל.

בקרב הגויים

איסור משכב זכר הוא בין שבע מצוות בני נח שלפי חז"ל נצטוו על בני נוח, ולפיכך חלות על כל העמים.

לפי פרשנויות רבניות לתנ"ך, עמים עתיקים רבים עברו על איסור זה, החל מדור המבול, ומצרים. משום מה יש המקשרים משכב זכר לחטאי סדום ועמורה למרות שאין לכך תיאור מפורש בתורה.

בתרבויות יוון ורומא סוגים מסוימים של מערכות יחסים מיניות בין שני גברים היו דבר מקובל. דברים אלו הניעו את החכמים ביהדות לקבוע כי יש לגויים חזקה להימשך לגברים ואסרו על יהודים להתייחד עם גברים גויים.^{[דרוש מקור]}

ביהדות הקונסרבטיבית

לרבני היהדות הקונסרבטיבית דעה מתירנית יותר בנושא מזו של היהדות האורתודוקסית. דוגמה לכך היא דברי הרב הרשל מאט, פרופסור בבית המדרש לרבנים באמריקה, ולפיהם איסור משכב זכר מופנה רק אל מי שיש להם משיכה טבעית אל בני המין השני ומשום כך הם מצווים על פרייה ורבייה. הומוסקסואלים, לפי מאט, הם חסרי יצר המשיכה לבני המין השני ועל כן אין טעם למנוע מהם לממש את משיכתם המינית. גישתו של מאט זכתה לתמיכה גם בקרב רבנים קונסרבטיבים מישראל.

קישור לתופעות טבע

1. התלמוד הבבלי מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: ”בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד.”
2. בספר הקבלי שער הגלגולים מופיע העונש הצפוי לעוברים על איסור זה: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."
3. לפי פרשנות למסכת ברכות בתלמוד הירושלמי עבירה על איסור משכב זכר היא אחת הסיבות לרעידות אדמה.
4. פרשנים דתיים אחרים קושרים בין פסוקים בתהילים ("המביט לארץ ותרעד") לבין הומוסקסואליות.

רבנים, חברי כנסת ותנועות דתיות חוזרים על טענה זו במהלך המאה ה-21, ואף משייכים לפעמים רעידות אדמה ספציפיות להומוסקסואליות או למשכב זכר. תופעה שמעוררת גינוי נרחב בציבור הישראלי שוב ושב:

• בתחילת 2008 חבר הכנסת שלמה בניזרי ממפלגת ש"ס תקף את ההומוסקסואליות באמצעות ציטוט מאותה גמרא
• על טענה זו חזר גם אתר "הידברות" בשנת 2014.
• הרב משה שטרנבוך, ראש אב בתי הדין ב"עדה החרדית", טען בשנת 2016 כי משכב זכר וגילוי עריות הם הגורמים לרעידת האדמה בנפאל שהרגה 6,000 בני אדם.
• בפברואר 2023 הרב הראשי לירושלים, שלמה משה עמאר, טען כי משכב זכר הוא הסיבה לרעש אדמה שהורגש זמן קצר לפני כן בישראל. וקשר בין דבר זה לבין ניסיונות חקיקה לנישואים של זוגות מאותו המין בישראל.

ראו גם

• הומוסקסואליות בהלכה
• להט"ב ויהדות

קישורים חיצוניים

• שולחן ערוך אבן העזר, סימנים ט"ו, כ', כ"ד.
• משכב זכר באתר מכון שלזינגר לחקר הלכה בשערי צדק
• טל איתן, דיון באיסור משכב זכר, GoGay,‏ 14/4/2001
• ירון בן-נאה, משכב זכר בחברה היהודית העות'מאנית, בתוך ציון, שנה סו, ב, תשס"א.
• הרב אליעזר מלמד, מחלת הדור והיחס אליה, באתר ערוץ 7, מתוך העיתון בשבע, ח' באדר תשע"ה, 27 בפברואר 2015
• מידע על משכב זכר בקטלוג הספרייה הלאומית