בנק
בנק הוא מוסד פיננסי העוסק בקבלת פקדונות כספיים מפרטים ותאגידים ובמתן הלוואות לאחרים. הבנק ממלא תפקיד חשוב בכלכלה כאשר הוא מתווך בין אלו שיש להם כסף שאינו דרוש להם באופן מיידי לבין אלו המבקשים להשתמש בממון זה למגוון מטרות. הבנק משלם לראשונים וגובה מהאחרונים ריבית, שהיא מחיר השימוש בכסף.
בנקאות התקיימה, בצורה כזו או אחרת מאז המצאת הכתב. ראשיתם של המוסדות הבנקאיים המוכרים לנו כיום באירופה של ימי הביניים והם התפתחו בד בבד עם המסחר ועליית המרכנתיליזם והקפיטליזם בעולם.
מוסדות שונים נקראים 'בנק' בהשאלה, על אף שאינם עוסקים בהלוואות ופקדונות כספיים. כאלו הם בנק הזרע ובנק דם.
סוגי בנקים
- לכל מדינה יש בנק מרכזי, כדוגמת בנק ישראל. זהו בנק ציבורי מיוחד הקיים מכח חוק. תפקידו לנהל את המדיניות מוניטרית במשק: לוסת את כמות הכסף בידי הציבור, להדפיס (ולהשמיד) כסף מזומן, להלוות כסף לבנקים המסחריים ולוסת את פעילותם. הריבית בה מלווה הבנק המרכזי לבנקים קובעת את הרבית שהם מעבירים הלאה ללקוחותיהם והיא נקראת שער הרבית במשק או רבית פריים.
- מעת לעת, נוסף לפעילות שגרתית זו, מתערב הבנק המרכזי במשק בדרכים נוספות: מלווה כסף לממשלה,מנפיק מלווים מיוחדים או מתערב במסחר במטבע חוץ. פעולות אלה שמורות,עם זאת לעתות משבר.
- בנק מסחרי או בנק סתם, עוסק בהלוואות ופקדונות, מנהל חשבונות עובר ושב במטבע מקומי ובמטבע חוץ ומעמיד קווי אשראי לחברות ולמיזמים כלכליים. בנק מסחרי מספק ללקוחותיו אמצעי תשלום כמו המחאות וכרטיסי אשראי, לעיתים בשילוב עם חברות אשראי חיצוניות. בדרך כלל יספק הבנק המסחרי ללקוחותיו גם גישה לשוק ההון ולניהול השקעות, כגון שירכוש עבורם אגרות חוב או מניות.
- בנק השקעות נותן שירותים לחברות: הוא מנפיק עבורן ניירות ערך כדי לגייס הון ומייעץ להן בענייני מיזוגים ורכישות.
- בנק למשכנתאות נותן הלוואות ארוכות טווח כנגד שעבוד נכסים, כגון דירות או מגרשים.
- בנק לפיתוח או סיוע
- בנק איסלאמי: בנק המבוסס על עקרונות בנקאות איסלאמית ועקרונות השריעה המוסלמית.
- קיימים מספר מוסדות בינלאומיים כגון הבנק העולמי או הבנק הבין אמריקאי לפיתוח, שייעודם לספק מימון למטרות כמו מלחמה בעוני ופיתוח כלכלי של מדינות הזקוקות לכך.
התפתחות הבנקאות
תבנית:הפניה למאמר ראשי הלוואה בריבית התקיימה ברחבי העולם העתיק, למשל בבבל ובסין. ביוון העתיקה שימשו מקדשים כמקום בטוח להפקיד כסף. ברומא שלפני עליית הנצרות היו מוסדות בנקאיים מפותחים ואף משכנתאות.
הנצרות עצרה במידה רבה את המשך ההתפתחות של המוסדות הבנקאיים משום שהלוואה בריבית נחשבה כניצול לא מוסרי ונאסרה. האיסור הנוצרי היה הגורם לתפקיד המשמעותי שמילאו היהודים כמלווים ברבית בימי הביניים.
המילה בנק עצמה גזורה מ- banca , או ספסל באיטלקית, משום שהמלווים בריבית הקמעונאיים של העידן ההוא ניהלו את עסקיהם על ספסל בשוק.
במאות ה-18 וה-19, עם התפתחות המסחר הבינלאומי,הקפיטליזם והתעשייה, החליפו מוסדות בנקאיים מודרנים כגון בנק צרפת ובנק אנגליה (שהפכו אחר כך לבנקים מרכזיים) את המלווים הפרטיים של המאות הקודמות כמו משפחת מדיצ'י מפירנצה. בתקופה זו גם מוסד ונפוץ השימוש בשטרות כסף מנייר המגובים על ידי בנקים.
הכלכלה הקפיטליסטית של ימינו מבוססת על הון המנוהל במידה רבה על ידי הבנקים ומכאן המקום המרכזי שלהם כיום. לשם המחשה, משקלם של הבנקים מתוך מדד ה-S&P 500, הכולל את שווין המצרפי של חמש מאות החברות הציבורית הגדולות בארצות הברית הוא כ- 20%.
השפעתם של הבנקים המסחריים על היצע הכסף
על אף שבנק מסחרי אינו יכול לייצר שטרות כסף חדשים (זכות השמורה לבנק המרכזי), בפועל קיומם של הבנקים המסחריים מגדיל את כמות הכסף שבידי הציבור. זאת משום שהבנק המסחרי אינו מחוייב להחזיק בידו כסף אמיתי בכמות השווה לפקדונות שניתנים בידו, אלא רק חלק יחסי מתוך הפקדונות. היחס האמור נקרא יחס הרזרבה.
לדוגמה, אם יחס הרזרבה הוא 0.5, כאשר לקוח מפקיד בבנק 100 שקלים הבנק נדרש לשמור 50 מהם כרזרבה ואת ה-50 האחרים הוא יכול להלוות ללקוח אחר שבתורו מפקיד גם הוא את כספו בבנק. אין חשיבות לצורך העניין אם הוא מפקיד באותו בנק או בבנק אחר. מתוך 50 אלו 25 ינתנו כהלוואה נוספת וכן הלאה. סיכום הטור החשבוני הזה מראה כי בהנחה הקרובה למציאות שכספי הציבור מוחזקים רובם ככולם בבנק, קיומם של הבנקים המסחריים הגדיל את כמות הכסף שבידי הציבור ביחס ההפוך ליחס הרזרבה, או בדוגמה פי 2.
יחס הרזרבה המינימלי הנדרש מבנק מסחרי נקבע על ידי הגורם המפקח על הבנקים וכל שינוי בו משפיע משמעותית על כמות הכסף שבידי הציבור וכתוצאה מזה על רמת המחירים במשק.
אילולא הייתה קיימת ההגבלה, יכול היה הבנק להלוות את אותו הכסף עוד ועוד פעמים ואף היה לו תמריץ לנהוג כך ולהגדיל את הכנסותיו מריבית על ההלוואות. אלא שאז ייתכן מצב ובו מפקידים ידרשו את כספם מהבנק בכמות העולה על הרזרבות שלו. יתרה מזאת, מספיקה שמועה שמטילה ספק בנזילותו של הבנק וביכולתו לשלם לדורשים את פקדונותיהם, כדי לגרום לבהלה המונית של לקוחות הבנק שהיא בבחינת נבואה המגשימה את עצמה: בבואם לדרוש בבת אחת את כספם מהבנק הם ירוקנו את עתודותיו ויגרמו לפשיטת רגל של הבנק, כפי שאכן קרה לבנקים רבים בעבר.
אמנם גם כאשר נשמר יחס רזרבה (הקטן מ-1) קיים סיכון לבהלה שכזו. על כן קיימת רגולציה מקיפה של הבנקים שתפקידה, בין השאר, לצמצם את הסיכון.
על חשיבותו של הניהול הזהיר של עסקי הבנק עמד בית המשפט העליון, בפסק דין שעסק בהרשעתו של הבנקאי יהושע בן ציון:
- קבלת פקדונות על-ידי בנק יוצרת כידוע יחס של נושה וחייב בין המפקיד ובין הבנק. ואם הפקדון הוא לפרעון על-פי דרישה, הרי שנוצר בזה חוב שפרעונו חל בכל עת על-פי דרישת המפקיד-הנושה. אכן, בנקים אינם נוהגים להחזיק באמצעים נזילים כדי כיסוי מידי של כל הסכומים המופקדים אצלם. ההנחה היא שלא כל המפקידים ידרשו את כספם בעת-ובעונה-אחת, כל עוד נשמר אמונם ביכולת הבנק לעמוד בהתחייבויותיו. אבל כאשר אמון זה מתערער, עלול הבנק להגיע עד מהרה למצב של סגירת שעריו, כלומר של פשיטת-רגל, מחוסר אמצעים נזילים עצמיים וחוסר יכולת להשיג אשראי חדש ממקור אחר. משום כך מחייבים עקרונות הבנקאות המקובלים שעל בנקים לפקדונות להחזיק אחוז סביר של אמצעים נזילים ולנהל עסקיהם תוך שמירה על אמצעי זהירות קפדניים, וביניהם השקעת יתרות הזכות שלהם בנכסים יציבי-ערך, וכנגד זה חייב הבנק להימנע מעסקים ספקולטיביים העלולים לסכן את כספי המפקידים. כן מצווה בנק על מדיניות של פיזור השקעותיו אצל חייבים רבים כדי "שלא להניח את כל הביצים בסל אחד". ועוד : על הבנק להמעיט במתן הלוואות למנהליו ולפקידיו, והטעם לדבר מובן מאליו : שבקשות להלוואות כאלה לא ייבדקו במידת ההקפדה הדרושה. [1]
רגולציה
התלות הגבוהה של הכלכלה המודרנית במערכת הבנקאית מחייבת פיקוח ציבורי על פעילותם של הבנקים, על מנת למנוע משברים כגון ההתמוטטות ההמונית של בנקים אמריקאיים בזמן השפל הגדול או משבר מניות הבנקים בישראל.
תפקידה של הרגולציה, עליה מופקד בדרך כלל הבנק המרכזי או סוכנות ממשלתיות מיוחדת, לוודא שבנקים אינם יורדים מיחס הנזילות המותר להם, שיש ברשותם הון עצמי מספיק ושהם מתנהלים באופן תקין והוגן. המטרה העיקרית של התקנות השונות היא למנוע התמוטטות של בנק מסחרי. במקרה של התמוטטות קרובה הבנק המרכזי יספק אשראי לבנק על מנת למנוע אותה. נוסף על זה, במדינות רבות יש ביטוח פקדונות כללי חובה, המבטיח את פקדונות הציבור במקרה של התמוטטות. גם במדינות בהן אין ביטוח גורף,כגון בישראל, במקרים רבים יתערבו הבנק המרכזי או הממשלה ויפצו את המפקידים או את חלקם.
בישראל המפקח על הבנקים מטעם בנק ישראל הוא המעניק רשיון לתאגיד לעסוק בבנקאות לאחר בדיקה מקיפה של הבנק ושל בעליו. הוא גם זה שמטפל בתלונות ופניות הציבור כנגד הבנקים.
הבנקים בישראל
הבנקים מהווים את עמוד התווך של הפעילות הכלכלית במשק הישראלי. מרבית הפעילות הכלכלית מתבצעת על ידיהם, בתיווכם או במימונם.
הבנקים הגדולים בישראל הולאמו בעקבות משבר מניות הבנקים אך בשנים האחרונות משלימה הממשלה את הפרטתם, כאשר רק בבנק לאומי נותרה הממשלה בעלים עיקרי.
הריכוזיות בתחום הבנקאות בישראל מתבטאת בכך ששני הבנקים הגדולים - בנק הפועלים ובנק לאומי - שולטים יחד ברוב הפעילות הבנקאית. מסיבה זו הם מכונים על ידי מבקריהם דואופול. נתח השוק הנותר מתחלק רובו ככולו בידי שלושה בנקים נוספים. כל חמשת הבנקים הגדולים נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
הגדול מבין השניים הוא בנק הפועלים, שנשלט בעבר על ידי ההסתדרות הכללית וכיום בידי שרי אריסון.
השני בגודלו מבין הבנקים הינו בנק לאומי, שנוסד על פי חזונו של בנימין זאב הרצל וביזמתו האישית ונועד לשמש זרוע כלכלית לתנועה הציונית הצעירה. הוא נקרא בראשיתו בנק אנגלו פלשתינה. לאחר קום המדינה הוסב שמו ל "בנק לאומי" והוא שימש את המדינה בראשית דרכה כמעין בנק מרכזי. נסיונות מתמשכים של המדינה להפריט את הבנק על ידי מכירתו כולו או לפחות את גרעין השליטה - לא צלחו. כשלון תכניות ההפרטה ה"סטנדרטיות" הביאות את המדינה לתכנן את הפרטת הבנק בדרך של חלוקת מניותיו לכלל הציבור הרחב.
השלישי בגודלו מבין הבנקים בישראל הוא בנק דיסקונט. בנק זה נוסד בשנת 1935 בשם "בנק א"י לדיסקונט" על ידי משפחות קרסו, אלבו ורקנאטי. הבנק שרד את שנות המשבר הקשות של מלחמת העולם השנייה ולאחר קום המדינה הפך לבנק גדול ומוביל. בשנים האחרונות חווה הבנק קשיים עקב החלטות עסקיות שגויות ויחסי עבודה רעועים בין ההנהלה וועד העובדים, אך התאושש מהם. הבנק שולט גם שליטה מלאה בבנק מרכנתיל דיסקונט והוא נשלט על ידי משפחת ברונפמן הקנדית-ישראלית.
הבנק הרביעי בגודלו הוא בנק המזרחי השולט גם בבנק המשכנתאות הגדול "טפחות". הבנק, שנוסד בשנת 1923 על ידי תנועת הפועל המזרחי נשלט כיום על ידי קבוצת עופר-ורטהיים.
הקטן מבין חמשת הבנקים הגדולים הוא הבנק הבינלאומי הראשון שנשלט עד לאחרונה על ידי קבוצת ספרא ונקנה על ידי קבוצה בראשות איש העסקים צדיק בינו. בבעלותו נמצא בנק פועלי אגודת ישראל.
מספר נציגויות ושלוחות של גדולי הבנקים בעולם, כגון HSBC נפתחו בישראל, בנסיון להתמודד על נתחים משוק הבנקאות המקומי.
כמו כן קיים שוק של אשראי חוץ בנקאי. חברות הביטוח הן שחקניות עיקריות בשוק זה.
בנסיון לצמצם את הריכוזיות וניגוד האינטרסים במערכת הבנקאית, אישרה הכנסת ב-2005 את רפורמת בכר, שעיקרה הפרדת קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים ומכירתן לחברות השקעות פרטיות וחברות ביטוח.
פעמים אחדות הגיעו בנקים בישראל למצב של חוסר יכולת לפרוע את התחייבויותיהם, ולכן נתפסו על-ידי בנק ישראל והועברו לפירוק. בכל המקרים פעל בנק ישראל לצמצום הפגיעה במפקידים. ברבים מהמקרים הועמדו לדין מנהלי הבנקים, על מעשים פליליים שלהם שגרמו להתמוטטות הבנק, ובחלק מהמקרים הוגשה תביעה אזרחית נגד דירקטורים, לפיצוי בנק ישראל על הנזק שנגרם לו. הבנקים שהתמוטטו הם:
הערות שוליים
- ^ ע"פ 174 ,173/75 - מדינת ישראל נ' יהושע בן-ציון . פ"ד ל(1), 119.
קישורים חיצוניים
- רשימת עשרת הקבוצות הבנקאיות הגדולות בעולם לפי הון עצמי - אקונומיסט, 2004.
- היסטוריה של בהלות בנקאיות בארצות הברית
- רשימת הבנקים הגדולים בעולם לפי נכסים - ביזנסוויק, 2003.
- [ http://wwww.adanim.co.il בנק למשכנתאות]