לדלג לתוכן

גרשון שקד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרשון שקד
גרשון שקד
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 8 ביולי 1929
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 2006 (בגיל 77)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ספרות
מקום מגורים ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
בן או בת זוג מלכה שקד עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דלית קימור, אפרת גולן
תרומות עיקריות
חקר הספרות העברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרשון שקד (8 ביולי 192928 בדצמבר 2006) היה חוקר ספרות עברית, בין הבולטים במבקרי הסיפורת העברית וחוקריה. היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וחתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית לשנת תשנ"ג (1993). יקיר ירושלים לשנת תש"ס (2000).

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד נולד בשנת 1929 בווינה בירת אוסטריה בשם גֶרהַרד מַנדֶל (Gerhard Mandel). הוריו היו פליטים לא משכילים, שהיגרו לווינה במלחמת העולם הראשונה. בעמל רב הפכו לבעלי חנויות בדים.

לאחר האנשלוס, ב-1938, כששקד היה בן תשע, נאסר אביו על ידי הנאצים לתקופה ממושכת. בליל הבדולח עבר טראומה שנחרתה בזכרונו כילד[1]. כעבור שנה, ב-1939, נשלח שקד לבדו לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער, ובחמש השנים שלאחר מכן התחנך בפנימייה "משק ילדים" בפרדס חנה. הוריו, שהפכו בפעם השנייה לפליטים, הגיעו כמה חודשים אחריו ללא רכושם, התיישבו בשכונת פלורנטין בתל אביב ועסקו במסחר בסמרטוטים. כאשר סיים את הפנימייה בגיל 14 נשלח ללמוד בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, והתגורר חלק מהזמן במשפחה אומנה בירושלים. לאחר מכן עבר לתל אביב, סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ב-1948 ובאותה שנה התגייס לצה"ל לחיל התותחנים. חוויות ילדותו הקשות מונצחות בספרו "מהגרים" (2002).

חוקר הספרות העברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 החל בלימודי ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1960 החל ללמד בחוג לספרות עברית. ב-1964 קיבל תואר דוקטור[2], ובין השנים 1964–1965 למד ספרות גרמנית, ואנגלית באוניברסיטת ציריך בשווייץ. בשנת 1971 הועלה לדרגת פרופסור חבר[3]. ב-1975 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. שימש ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. פרש לגמלאות מן האוניברסיטה העברית ב-1997, והחל ללמד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מפעלו הספרותי הגדול של שקד הוא סדרת הכרכים "תולדות הסיפורת העברית 18801980" – חמישה ספרי מחקר מקיפים שפרסם בין 1977 ל-1998. בספרי מחקר אלו טווה את המונח "עלילת העל הציונית", והצליח להתבונן על מרחב היצירה הספרותית בישראל ממעוף הציפור, ולחלץ את ההיגיון הפנימי של המערכת הספרותית כולה. מחקר זה זיכה אותו בפרס ביאליק ב-1986 ובפרס ישראל ב-1993.מחקריו על ספרויות יהודיות בלשונות לעז זיכו אותו בפרס בהט ב-1994. לפי ספרי "תולדות הסיפורת העברית" ערכה תמר לוטן את סדרת "לשון המראות" אודות הספרות העברית בטלוויזיה החינוכית.

שקד היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כתב כעשרים ספרי ביקורת ומחקר בתחום הסיפורת העברית, מאות מאמרים, וכן ספרות אוטוביוגרפית. חקר בין היתר את יצירות מנדלי מוכר ספרים וש"י עגנון, ואת המגמות הכלליות בספרות העברית לדורותיה – הן בראייה לאחור והן בעת התרחשותן.

ב-9 בדצמבר 1989, הוצתו מכוניתו ודלת ביתו של שקד, לאחר שחתם על עצומת "הפורום המתון" שקראה לממשלה לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. ארגון הימין הרדיקלי "הסיקריקים" לקח אחריות על המעשה[4][5].

גרשון שקד נפטר בירושלים ב-28 בדצמבר 2006 בעת ניתוח לב, בגיל 77. הותיר אחריו את אשתו, חוקרת הספרות ד"ר מלכה שקד ושתי בנות, אחת מהן היא במאית הטלוויזיה והמפיקה דלית קימור, השנייה היא אפרת גולן, ניהלה בית ספר תיכון.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[6].

על שמו של גרשון שקד, נקרא רחוב בירושלים, בחלק הדרומי של קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]