יוסף פרל

יוסף פֶּרְל (בכתיב יידי: פערל; 10 בנובמבר 1773, תקל"ד, טרנופול, גליציה – 1 באוקטובר 1839, ת"ר, שם), מראשי תנועת ההשכלה היהודית בגליציה. ידוע בעיקר בפעילותו נגד החסידות בגליציה, הן על ידי שיתוף פעולה עם השלטונות הנוכריים, והן על ידי פרסום חיבוריו הסאטיריים בעברית וביידיש, ובהם "מגלה טמירין" ו"בוחן צדיק". יצירתו, שחלקים ממנה הולכים ומתפרסמים בתקופתנו, היא ציון דרך חשוב בהתפתחות הסאטירה העברית ובתולדות הספרות היהודית הדו-לשונית – עברית ויידיש.

תולדות חייו

פרל נולד ב-1773 בטרנופול שבחבל גליציה, שאז הייתה לממלכת גליציה ולודומריה שתחת האימפריה האוסטרית. אביו, ר' טודרוס פרל, שהיה סוחר אמיד, חינך את בנו חינוך יהודי מקובל – לימוד תורה ותלמוד. בגיל 14 השיאו לו אישה, והוא המשיך להיות סמוך על שולחן אביו ופנוי ללימודים. הוא החל ללמוד קבלה ואחר כך גם חסידות. אביו, שהיה מתנגד, ביקש להרחיק את בנו מן החסידות והחל להעסיק אותו בענייני מסחר. לצורך כך שלח אותו לערים שונות בגליציה ומחוצה לה, ושם החל להתוודע לעולם ההשכלה. בתחילה קרא מחיבוריהם של חכמי ישראל הרציונליסטים בימי הביניים, וכן למד תנ"ך ודקדוק עברי. ב-1801 בא לעיירה ברודי, שם הכיר משכיל בשם דוב גינצבורג, שנעשה מורה ומדריך שלו להשכלה. בהמשך הכיר גם את ראשי ההשכלה בגליציה, שי"ר, רנ"ק, יצחק ארטר, ריב"ל ואחרים, ונכנס לתוך עולמה של ההשכלה, למד גרמנית וקרא ספרות יפה.

ככל שהפך למשכיל כך נעשה מתנגד חריף לחסידות, והחל פועל כנגד החסידים, אם כי המשיך לשמור מצוות כל ימיו. ב-1809, כשנכבשה טרנופול על ידי האימפריה הרוסית, החל בהכנות לפתיחת בית ספר יהודי מודרני בעיר, ובסופו של דבר פתח אותו ב-1813 בביתו הפרטי. עם השנים גדל מספר התלמידים, ופרל הקים לו מבנה מיוחד ובו גם בית כנסת וספרייה גדולה, ולצד בית הספר הקים בית דפוס. ב-1815 עברה טרנופול מחדש לידי האוסטרים, ושנה אחר כך קיבל פרל מדליה מיוחדת משלטונות רוסיה על פועלו. ב-1821 קיבל מדליה גם מהשלטונות האוסטריים. ההערכה שזכה לה מהשלטונות הרוסיים והאוסטריים סייעה לו בפעולותיו בהמשך דרכו והעניקה לו את הערכת עמיתיו המשכילים, ומנגד עוררה את שנאתם של החסידים שנגדם פעל.

בבית הספר לימד פרל את התלמידים גם מלאכות מעשיות ומקצועות "מועילים", והוא היה מודל לבתי ספר משכיליים רבים שקמו בערי פולין ומזרח אירופה בדור הבא – למשל בית הספר שהקים באודסה ב-1829 בצלאל שטרן, בעצמו תלמיד בבית הספר של פרל. ב-1820 הפך בית הספר לבית ספר ממשלתי, ופרל נתמנה למנהלו מטעם הממשלה האוסטרית. גישת ההשכלה המתונה של פרל, שלאורה ניהל את בית הספר, קוממה עליו התנגדות משני הכיוונים: המשכילים הקיצוניים שבברודי ובטרנופול כעסו על שלא הנהיג תיקונים רדיקליים בבית הספר ובבית הכנסת; ולעומתם שומרי המסורת, ובפרט החסידים, שפרל כבר נודע בפעולותיו נגדם, התנגדו ללימודי החול וההשכלה בבית הספר ולדרשות בגרמנית שנשא בבית הכנסת. גם המסים שהטילה הממשלה על היהודים כדי לממן את בית הספר הוסיפו להתנגדות היהודים החרדים אליו.

ב-1830 נסע פרל לווינה, וניסה להשתדל אצל השלטונות כדי שיתירו ליהודי אוסטריה, ובהם יהודי גליציה, ללמוד רוקחות. מבוקשו לא עלה בידו, אך השלטונות התירו באופן חריג לבנו, מיכאל פרל, ללמוד את המקצוע ולפתוח בית מרקחת בטרנופול. במהלך השנים והמאבקים של החסידים נגד פרל החרימו החסידים את בית המרקחת, והעדיפו לפנות לרוקח לא-יהודי.

פרל לא נמנע מלערב את השלטונות במאבקו בחסידים, על אף שהלשנה של יהודי על יהודי נחשבה בתקופתו לחטא חברתי מתועב במיוחד. מפעם לפעם שלח לממשלה תזכירים בדבר התפשטותה של תנועת החסידות במחוזות פולין, והציע דרכים להילחם בה. ב-1827 כתב פרל למושל מחוז טרנופול וביקש את עזרתו בפעולה נגד החסידים, ואף הזכיר במפורש את שמו של ר' צבי הירש אייכנשטיין, הרבי מזידיטשוב, כמי שרצוי לאסור את ביקורו באזור. ב-1838 כתב לממשלה תזכיר נגד ר' ישראל מרוז'ין, שאותו הוא מכנה "סרולצ'ה", בהקשר לפרשה של הריגת שני מלשינים שהרוז'ינאי היה מעורב בה. תזכיריו והצעותיו של פרל הביאו לא אחת לגזרות ולרדיפות כנגד החסידים בגליציה. עם זאת, השלטונות האוסטרים אסרו על פרל להדפיס חלק מכתביו כדי שלא להביא לתסיסה אצל החסידים, וכמה מספריו נדפסו רק לאחר עיכוב של שנים.

ב-1838 הציע פרל למושל המחוז למנות את ידידו המשכיל ואיש חכמת ישראל שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) לרב הקהילה בטרנופול – מינוי שהיה למורת רוחם של החסידים ושאר שומרי המסורת בקהילה. החלה שערורייה ציבורית, ופרל ושי"ר נתקלו בהתקפות חוזרות ונשנות, כולל פרסום פשקווילים והוצאת חרמות. פרל מצדו ביקש מהמושל לסגור שני בתי כנסת בעיר, שהיו מרכז להתקפות נגד שי"ר. באותה שנה חלה פרל ונסע לכמה חודשים ללבוב להתרפא. אחר כך חזר לטרנופול ומת שם ביום שמחת תורה ת"ר, 1 באוקטובר 1839. בהלווייתו השתתפו משכילים רבים וגם פקידי ממשלה נוצרים, ולעומת זאת החסידים – לפי חלק מהעדויות – יצאו בריקודים על קברו.

חיבוריו

השער הפנימי של "מגלה טמירין", וינה 1819

כתביו הסאטיריים האנטי-חסידיים של פרל הם בעלי חשיבות רבה מכמה בחינות. ראשית, הם אבן דרך בספרות הסאטירה העברית, והיו מודל לחיקוי לכמה מחברים אחריו. שנית, בין קפלי הסאטירה והפרודיה יש תיעוד רב-ערך של עולם החסידות בתקופתו ובמקומו של פרל. ושלישית, הלשון העברית המיוחדת שבה השתמש, שנועדה להיות חיקוי והגחכה של העברית המשובשת של החסידים, התעצבה כלשון ציורית ועסיסית, רבת כוח-הבעה ומדויקת מאוד.

חוקר הספרות שמואל ורסס כתב:

סופרי השכלה בעלי שיעור קומה, כגון יוסף פרל, צוללים לנבכי ההווי ומסגלים לעצמם את כווני ההבעה החסידית. הם ממציאים חומר תיעודי מהימן כביכול, שבו החסידים מסיחים לפי תומם. אלא שלא אחת יקרה הדבר, שתוך כדי תיאור מאבדים בעלי הסאטירה את שליטתם על ההווי המעוצב. וכך משאירים הם בלי משים דמות וזכר להווייה עממית שיש בה מן השלימות והחיוניות. [...]
בקיאותו של פרל בתחום זה [של ראשית החסידות ומהותה] בולטת לעין אף מבעד למעטה של דברי פולמוס והתנצחות. הוא התחקה על ראשית עקבותיה של החסידות וספג אווירתה, הן מתוך עיון שקדני בספרותה והן מתוך שיחות ומסורת שבעל פה ואנקדוטות עוינות.

— מגמות וצורות בספרות ההשכלה, עמ' 96–97

במאה ה-20 נתגלו בספרייתו של פרל גם הספרים שחיבר ביידיש, ונחקרה תרומתו החשובה גם לספרות בשפה זו. מקצת מחיבוריו הם יצירות דו-לשוניות, המשלבות עברית ויידיש. עם זאת, שלא כסופרים היידישיסטים שאחרי תקופתו, פרל לא ראה את היידיש כשפה ספרותית איכותית, אלא כתב ביידיש כדי שספריו ייקראו בכל שכבות הציבור.

ראשית פעולתו הספרותית הייתה דווקא בגרמנית, בחוברת שכתב בעילום שם ב-1816 ונקראה Über das Wesen der Sekte Chassidim, als ihren eigenen Werken gezogen (גרמנית: "על מהות כת החסידים, על פי ספריהם שלהם עצמם"). בחוברת, שנכתבה גרמנית כדי שתהיה מובנת גם ללא-יהודים, פירט את החסרונות שמצא בחסידות ואת הנזק שהיא גורמת לדעתו. לשיטתו, החסידות היא כת חדשה ביהדות, שעקרון היסוד שלה הוא האמונה העיוורת בצדיק. החסידות מביאה להתפוררות חברתית, למעשים לא-מוסריים, להתעלמות מחוקי המדינה ולפריצת גדרי הצניעות. את דבריו תמך במבחר מובאות מספרי החסידות שיצאו עד זמנו. בדצמבר 1816 שלח את הספר למושל גליציה בצירוף תזכיר, שבו ביקש רישיון להדפסתו ואת הגנת השלטונות. המושל שלח את התזכיר לווינה, ואולם הצנזורה בווינה החליטה לאסור על פרסום החוברת, והוא נותר בכתב יד ופורסם בדפוס רק בשנת 1977. עם זאת, פרל שלח את החיבור להיסטוריונים פ' בר וי"מ יוסט, והוא שימש כל אחד מהם כמקור עיקרי לסקירתם את החסידות ותולדותיה בספרי ההיסטוריה היהודית שחיברו.

ב-1819 הוציא את ספרו הסאטירי "מגלה טמירין". ספר זה בנוי כאוסף של 151 איגרות בדויות ששלחו חסידים אלה לאלה בנושאים שונים. עיקר העיסוק באיגרות הוא ב"בוך" (יידיש: ספר) מסתורי שנכתב כנגד החסידות ונשלח לשלטונות, ובעקבותיו התגברו הגזירות והרדיפות על החסידים. ככל הנראה מתכוון פרל ב"בוך" לחיבור הגרמני שחיבר הוא עצמו קודם לכן. פרל הדפיס את "מגלה טמירין" בשם "עובדיה בן פתחיה", בדמותו של חסיד שקיבץ את האיגרות והוסיף הקדמה מפורטת עם ציטוטים מכמה ספרי חסידות, ובהם שבחי הבעש"ט וספרי ר' נחמן מברסלב. חלק מכלי הסאטירה של פרל הם כלים לשוניים: הוא חיקה את העברית המשובשת והמעורבת של החסידים בכישרון רב. הסאטירה והלגלוג של פרל ב"מגלה טמירין" שנונים וחדים עד כדי כך שבתחילה לא הבינו חסידי גליציה שהספר שלפניהם הוא זיוף סאטירי, והחלו מפיצים אותו ביניהם; ורק אחר כך עמדו על התרמית והחלו רודפים את עותקי הספר ושורפים אותם. המשכילים הפיקו הנאה רבה מהספר, ואף כתבו לו חיקויים והמשכים; יצחק בר לוינזון כתב קונטרס בשם "מגלה סוד", שפרל ערך והדפיס אותו ב-1830 בשם "דברי צדיקים", כהמשך ל"מגלה טמירין". פרל עצמו כתב את "מגלה טמירין" גם ביידיש; החיבור נשמר בספרייתו ופורסם על ידי ישראל ויינלז ב-1937. יש חוקרים הסבורים ש"מגלה טמירין" הוא הרומן העברי הראשון; אך מרבית החוקרים אוחזים בדעה שמכיוון שמדובר בחיבור סאטירי ובז'אנר אפיסטולרי (קובץ איגרות), אין התואר הזה מתאים לו, ויש לראות את הרומן העברי הראשון ב"אהבת ציון" לאברהם מאפו.

ב-1822 כתב פרל חוברת בשם "כתית למאיר", ובה יצא כנגד המנהג לתת צדקה לקופות של רבי מאיר בעל הנס. גם חיבור זה שלח לשלטונות, והוא נדפס לבסוף ב-1836. בשנים 1824–1826 הוציא לאור לוח שנה עם הוספות בשם "לוח הלב".

ב-1838 פרסם פרל את "ספר בוחן צדיק", שהוא כעין המשך ל"מגלה טמירין". גם הוא התחבר כביכול על ידי החסיד "עובדיה בן פתחיה", וגם בו קובץ של איגרות בין חסידים. קו העלילה של הספר עוסק בחיפוש אחר יהודי ישר לחלוטין, והמחבר נודד כביכול בין הקהילות היהודיות, ומגיע אפילו עד הכוזרים, אולם אינו מצליח למצוא אף אדם כזה בין החסידים, המתנגדים, המשכילים ובעלי הבתים. רק כשהוא מגיע לקהילות היהודיות שבהן עוסקים בעבודת אדמה (כאלה קמו בזמנו של פרל בחצי האי קרים וברוסיה הלבנה) הוא מוצא את מבוקשו.

עם התגברות המחקר בספריית פרל במאה ה-20 נמצאו חיבורים נוספים של פרל, ונתגלה גם שהיה סופר יידיש פורה. מלבד הנוסח היידי של "מגלה טמירין", נמצא גם תרגום של פרל לרומן "קורות תום ג'ונס" של הנרי פילדינג, וגם תרגום שלו לרומן אנגלי בשם "אנטיגנוס". שמואל ורסס וחנא שמרוק הוציאו לאור חיבור של פרל שנותר בכתב יד בשם "מעשיות ואיגרות מצדיקים אמיתיים ומאנשי שלומנו", סאטירה דו-לשונית בעברית וביידיש המבוססת על סיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב ובעיקר על "מעשה מאבידת בת מלך".

במסגרת קשריו של פרל עם שאר משכילי גליציה נהגו הללו לשלוח לו חיבורים שחיברו, והוא נהג לערוך אותם, להוסיף הערות ותוספות אחרות, ולסייע בהעתקת החיבורים ובהפצתם. כך למשל טיפל בחיבורים של יצחק בר לוינזון, שמשון בלוך הלוי ואחרים. בספריית פרל נמצאו גם הערות שלו לחיבור האנטי-חסידי האבוד "מחכימת פתי" של זקן משכילי גליציה, מנדל לפין, וכן העתקים של מכתביו למשכילי גליציה ובהם לפין, יעקב שמואל ביק, שי"ר ורנ"ק.

ספריית פרל

בספרייה שהקים פרל לצד בית הספר שלו בטרנופול היה אוסף גדול של ספרים, שנאמד עם מותו בכ-4,000 ספרים. מלבד זאת אסף פרל כתבי יד רבים של אנשי ההשכלה בזמנו, ובהם למשל מנדל לפין ויצחק בר לוינזון, כתבי יד שלו עצמו וכן חילופי מכתבים שהיו לו עם משכילים בני זמנו. לאחר מותו נערך קטלוג של הספרייה ואף נעשה ניסיון להרחיבה, אולם לאחר כמה שנים היא נעזבה, ננעלה ונזנחה. עדויות מתקופת מלחמת העולם הראשונה מספרות על עזובה ואי-סדר בספרייה ועל ספרים שניזוקו ואבדו. בשנות ה-20 וה-30 החלו לבקר בספרייה חוקרים, ואז החלו גם מאמצים לשקם ולהציל את הספרייה. בין השאר פעלו בעניין זה ש"י עגנון, שביקר בטרנופול ב-1930, וחיים נחמן ביאליק, שביקר בה ב-1932.

ב-1938 העלה שמחה כ"ץ, יליד טרנופול ומעובדי בית הספרים הלאומי בירושלים, כמות גדולה של כתבים לבית הספרים הלאומי. הכתבים שנותרו בספרייה אבדו בשואה. הספרים שהובאו לירושלים החלו להיבדק רק בסוף שנות ה-60, משום שעד אז היו מונחים בבית הספרים שבהר הצופים, שהיה מובלעת בשטח ירדן, ולא הייתה גישה אליהם. משנות ה-60 ואילך החל מחקר יסודי בגנזי פרל, בעיקר על ידי שמואל ורסס, ואף יצאו לאור מספר חיבורים שלו שהיו גנוזים עד אז.

רשימת כתביו שיצאו לאור

• מגלה טמירין, וינה 1819; הדפסות נוספות: למברג 1864, למברג 1879, ירושלים 1960. תרגום לאנגלית עם מבוא, ביאור והערות על ידי דוב טיילור: Dov Taylor, Joseph Perl's Revealer of Secrets: The First Hebrew Novel, Boulder, Colorado, 1997. התרגום של פרל עצמו ליידיש מופיע להלן.
• ספר מגלה טמירין ליוסף פרל, מהדורה מוערת ומבוארת עם מבוא על גלגולי כתיבתו מאת יונתן מאיר, בצרוף אחרית דבר מאת דן מירון, שני כרכים, מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד [1]
• לוח הלב, הוספות ללוח שנה "ציר נאמן", טרנופול תקע"ד-תקע"ו (1824–1826).
• בוחן צדיק, פראג 1838; מהדורת צילום, ירושלים 1963.
• יוסף פערלס יידישע כתבים, געפונען אין דער טארנאפאלער פערל-ביבליאטעק ישראל וויינלעז, מיט א ביאגראפישן אריינפיר פון ישראל וויינלעז, און א ליטעראריש שפראכיקן אנאליז פון ז' קאלמאנאוויטש, וילנה 1937, ביבליאטק פון ייווא [=כתביו היידיים של יוסף פרל, עם ביוגרפיה מאת ישראל ויינלז וניתוח ספרותי מאת ז' קלמנוביץ', ייוו"א, וילנה 1937] – כולל את "מגלה טמירין" ביידיש ואת הסיפור "גדולת ר’ וואלף מטשארני אסטרה", שלאחר מעשה התגלה שנכתב בידי משכיל אחר ולא בידי פרל.
• מעשיות ואיגרות מצדיקים אמיתיים ומאנשי שלומנו, ההדירו לפי כתבי-היד של המחבר והוסיפו מבוא וביאורים חנא שמרוק ושמואל ורסס, ירושלים תש"ל
• על מהות כת החסידים, ההדיר לפי כתב-היד והוסיף מבוא וביאורים אברהם רובינשטיין, ירושלים תשל"ז. (בגרמנית)
• גלגוליו של מגלה סוד: קונטרס דברי צדיקים לריב"ל ופרל, מהדורה מוערת ומבוארת על פי כת"י ודפוס ראשון, עם מבוא על גלגולי כתיבתו, מאת יונתן מאיר, לוס אנג'לס 2004.

לקריאה נוספת

• יונתן מאיר, חסידות מדוּמה: עיונים בכתביו הסאטיריים של יוסף פרל, מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד [2]
• יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ב, ירושלים תשי"ב, עמ' 283–320.
• רפאל מאהלר, החסידות וההשכלה בגאליציה ובפולין הקונגרסאית במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, מרחביה 1961, עמ' 155–208, 393–461.
• שמואל ורסס, "גנזי יוסף פרל בירושלים וגלגוליהם", האוניברסיטה 19, 1974, עמ' 38–52.
• יונתן מאיר, 'חסידות מדוּמה: סאטירה, מציאות ותפיסת "הספר" בכתביו האנטי חסידיים של יוסף פרל, בצירוף מהדורה מוערת ומבוארת של ספר מגלה טמירין', א-ב, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2010.
• יונתן מאיר, "מדרש שמות בספר בוחן צדיק ליוסף פרל", תרביץ עו (תשס"ז), עמ' 590-557
• שמואל ורסס, גנזי יוסף פרל; ערך: יונתן מאיר, ירושלים: מרכז זלמן שזר; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב ובית שלום עליכם, תל אביב תשע"ב 2012.

סקירה ביבליוגרפית של המחקרים שנעשו על פרל ועל יצירתו:

• שמואל ורסס, "שבעים שנות חקר יצירתו ופועלו של יוסף פרל", חוליות 7, 2002.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו

• מגלה טמירין
• ספר בוחן צדיק: בו מובא דעות שונות על אודות הספר מגלה טמירין

על יוסף פרל ועל יצירתו

• יוסף פרל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• "יוסף פרל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• "יוסף פרל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• שמואל ורסס, שבעים שנות חקר יצירתו של פרל, חוליות
• שמואל ורסס, מלשון אל לשון: סממני הנוסח ביידיש של ׳מגלה טמירין׳ מאת יוסף פרל, חוליות
• אברהם קרן, מאבק על משרת הרבנות ב׳מגלה טמיריך של יוסף פרל, חוליות
• יעקב רפפורט (לבוב), על יוסף פרל (במלאת מאה שנה למותו), דבר, 11 באוקטובר 1939

הערות שוליים

ערך מומלץ